פסק-דין בתיק תא"מ 18878-08-10

1. לפני תביעה כספית לתשלום נזקי תאונת דרכים אשר אירעה ביום 22.10.09 ברמאללה.

2. על פי הנטען בכתב התביעה, התאונה ארעה בעת שהתובע נסע בכביש ראשי ברמאללה, כאשר לפתע הגיע רכבו של הנתבע 1 מכביש צדדי, לא נתן זכות קדימה ופגע ברכב התובע.

3. בכתב ההגנה טענה הנתבעת 2 (להלן: " הנתבעת") כי יש לדחות את התביעה כנגדה על הסף בהיעדר כיסוי ביטוחי, שכן התאונה ארעה בשטח הרשות הפלסטינאית ועל פי תנאי הפוליסה אין כיסוי ביטוחי באיזור זה. בנוסף הועלו טענות לעניין נסיבות התאונה והנזק הנתבע.

4. בדיון שנערך לפני ביום 21.6.11 צומצמה המחלוקת לשאלת פרשנותה של פוליסת הביטוח בלבד, וליתר דיוק, לפרשנותו של סעיף 21 לפוליסת הביטוח המתייחס לתחולה הטריטוריאלית שלה, והצדדים ביקשו להגיש סיכומיהם בכתב בשאלה זו בלבד.

הכיסוי הביטוחי

5. סעיף 21 לפוליסת הביטוח, שכותרתו "חריגים כלליים לחבות המבוטח", קובע בס"ק (1) בזו הלשון:

"פוליסה זו אינה מכסה אבדן, נזק או חבות שאירעו מחוץ לשטח מדינת ישראל איזור יהודה ושומרון ואיזור חבל עזה".

6. לטענת התובע, בהתאם לסעיף זה חלה הפוליסה על שטח מדינת ישראל וכן על איזור יהודה ושומרון ואיזור חבל עזה. התובע טען, כי סעיף 21 לפוליסת הביטוח הינו העתק של סעיף בפוליסה התקנית, סעיף 18(א) לתוספת לתקנות הפיקוח על הביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו-1986, תקנות שהותקנו, לדבריו, כאשר לא היתה רשות פלסטינאית וישראל שלטה בלעדית בשטחים. עוד נטען, כי נטל השכנוע בדבר קיומו של סייג הפוטר מחבות לפי הפוליסה רובץ על כתפיו של הטוען לכך, ועל הנתבעת להראות כי אין תחולה לפוליסה באיזור יהודה ושומרון וכי המבוטח ידע והסכים להחרגה. אם היתה כוונה להחריג איזורים אלה, טען התובע, היה צריך לכתוב זאת במפורש, דבר שלא נעשה, ואין להניח כי היתה כוונה להוציא מתחולת הפוליסה ישובים כגון אריאל, נוקדים וכו'. בנוסף טען התובע, כי פרשנות הפוליסה באופן שהיא חלה באיזור יהודה ושומרון עולה בקנה אחד עם הנחיה מס' 8 להנחיות המפקח על הביטוח, לפיה אין להוציא מתחולת הפוליסה את שטחי  הרשות הפלשתינאית וכן עם הפסיקה שדחתה כל ניסיון לצמצם תחולת פוליסות ביטוח באיזורים אלה.

7. הנתבעת טענה כי סעיף 21 לפוליסת הביטוח, שהינו העתק של הרשום בפוליסה התקנית,  מחריג באופן ברור את הכיסוי הביטוחי על שימוש ברכב בשטחי יהודה ושומרון וחבל עזה. הרציונל להחרגה בפוליסה נובע, לטענת הנתבעת, מהסיכון הגדול הקיים במתן כיסוי ביטוחי באיזורים מסוכנים. לחילופין, טענה הנתבעת, ככל שתתקבל הפרשנות לפיה חל כיסוי ביטוחי בשטחי הרשות, הרי שיש לנכות מסכום הפיצוי שייפסק שיעור של 35% בגין אשם תורם, הואיל והתובע הכניס עצמו למקום מסוכן במודע, כשיש בידו פוליסה הקובעת את גבולותיה.

8. בית המשפט העליון התייחס בפסיקתו לכללים החלים עת עוסקים בפרשנות פוליסת ביטוח:

פרשנותה של פוליסת הביטוח נעשית, כעיקרון, על-פי הכללים הרגילים החלים ביחס לפרשנות חוזים, קרי - באמצעות עמידה על אומד דעתם של הצדדים (ראו סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 וכן ע"א 172/98 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(1) 321, 326). יחד עם זאת, כולל חוזה הביטוח מאפיינים ייחודיים, המבדילים אותו מחוזים אחרים. בין המאפיינים הללו ניתן להזכיר, מבלי למצות, את היותו של נשוא הביטוח - "הממכר הביטוחי" - מוצר שאינו מוחשי, את פערי הכוחות המקצועיים והכלכליים בין המבטח למבוטח, את היכולת המוגבלת של המבוטח לעמוד על מכלול הוראותיו ומשמעויותיו של חוזה הביטוח, ולהשפיע על עיצובו של חוזה זה - שהוא על-פי-רוב חוזה אחיד - ואת האינטרס הציבורי בעידוד רכישת ביטוחים (ראו ד' שוורץ, ר' שלינגר, " פרשנות חוזה הביטוח: פרשנות נגד המנסח ומבחן הציפיות הסבירות של המבוטח" קרית המשפט ג 345 (תשס"ג)). בשל המאפיינים האלה, הותוו בפסיקה, בארץ, ובשיטות משפט אחרות, כללים מסויימים לפרשנות פוליסת ביטוח, ובהם הכלל לפיו מקום בו נוסח הפוליסה אינו בהיר וברור די צרכו, יש לפרשה כנגד מנסחה (בדרך-כלל המבטח), או הכלל לפיו בפירוש הפוליסה יש לשאוף לכיבוד ציפיותיו הסבירות של המבוטח. כלל אחר, המושמע לעיתים ביחס לפרשנות פוליסת ביטוח הוא, כי "במקרה של ספק יש להעדיף את הפירוש התומך בזכאותו של המבוטח".

(ע"א 5775/02 נווה גן (א.כ) בניה ופיתוח השקעות בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(2), 307).

9. בענייננו, המחלוקת הינה, כאמור, האם יש לפרש את סעיף 21 כמכליל בגדר הפוליסה את איזור יהודה ושומרון ואיזור חבל עזה, כטענת התובע, או כמחריג איזורים אלה, כטענת הנתבעת.

10. על פי לשונו הפשוטה של הכתוב, קובע הסעיף את האיזורים שמחוץ להם לא יהיו כיסוי ביטוחי. איזורים אלה הם "מדינת ישראל איזור יהודה ושומרון ואיזור חבל עזה". מכאן, שבאיזורים האמורים תחול הפוליסה, על כל המשתמע מכך.

פרשנות הנתבעת לפיה הפוליסה לא תחול "מחוץ לשטח מדינת ישראל" וכן לא תחול באיזור יהודה ושומרון ו באיזור חבל עזה, מוסיפה לכתוב את שאין בו ולא עולה ממנו.

11. אם ייאמר, לחילופין, כי קיימת אי בהירות באשר למשמעותו הנכונה של הכתוב, הרי שמן הדין לפרש את המסמך נגד המנסח, היינו נגד המבטח. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם הכלל הגורס כי יש להעדיף את הפירוש התומך בזכאותו של המבוטח וכי יש לפרש תניית פטור באופן מצמצם ודווקני, נוכח חובתה של המבטחת להגדיר את סעיפי ההחרגה באופן מדוייק, מפורש וברור (ר' ע"א 4819/92 כרמי נ' ישר, פ"ד מט(2) 749). הפרשנות האמורה מתיישבת אף עם הנחיות המפקח על הביטוח בנוגע לסוגיה שעל הפרק (השווה ת"א (שלום-י-ם) 10332/07 חב' תקסי רימאוי נ' שקיר (פורסם במאגרים)).

12. אין בידי לקבל את טענתה החילופית של הנתבעת, לפיה יש לנכות 35% מהפיצוי בגין אשם תורם מאחר ולטענתה המבוטח הכניס עצמו למקום מסוכן במודע. תאונת דרכים הינה סיכון צפוי שהפוליסה מכסה ואין רלוונטיות בהקשר זה למקום התרחשות התאונה (בכפוף לכך שקיים כיסוי ביטוחי באיזור בו התרחשה, כפי שנקבע בענייננו).

הנזק